פסק-דין בתיק ת"א 14148-08

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובע הוא בנה של המנוחה, שושנה ליברמן ז"ל (להלן: " המנוחה), והיורש היחידי שלה. המנוחה ילידת 12/9/1927, נפגעה על פי הנטען בתאונת דרכים ביום 16/11/2006, כאשר נסעה באוטובוס של הנתבעת 1, שהיה נהוג על ידי נתבע 2 ומבוטח בביטוח חובה על ידי נתבעת 3.

תחילה התביעה הוגשה על ידי המנוחה, אולם עקב פטירתה של המנוחה ביום 3/8/2010, תוקן כתב התביעה באופן שהתובע החליף את המנוחה כתובע.

נסיבות התאונה ושאלת האחריות

2.      על פי הנטען, התאונה אירעה כאשר המנוחה נסעה באוטובוס הנתבעים, ותוך כדי כך, בטרם התיישבה על מושבה, היא נפלה ונחבלה קשה בחלקי גוף שונים ובעיקר בפלג גופה העליון, כולל שברים בפנים משמאל, שבר בפרק יד שמאל ומספר שברים באגן.

3.      הנתבעים אינם חולקים על כך שהתובעת נפלה כשנסעה באוטובוס, אולם לטענתם האירוע שבו היא נפלה אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, וזאת משום שהנפילה לא נגרמה עקב שימוש תעבורתי באוטובוס.

סבורני כי אין לקבל את טענת הנתבעים, וזאת מן הטעם ששעה שאין מחלוקת שהתובעת נפלה בעת שהאוטובוס נסע, הרי שעובדה זו מקפלת בתוכה הנחה מסתברת יותר שנסיעת האוטובוס תרמה לנפילתה של המנוחה. מכאן, שיש לקבוע כי המנוחה עמדה במבחן ההסתברות לצורך הוכחת אירוע תאונת הדרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. יפים בענין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ר' וינוגרד בתיק ת"א (י-ם) 19151/08 ורג'יני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, שם נאמר:

"אף שאדם עלול למעוד עת מהלך הוא על קרקע רטובה בכל מקום שהוא, הרי שעה שהליכה זו מבוצעת באוטובוס נוסע יש להניח, כחזקה שבעובדה הנובעת מנסיון החיים כמו גם מכללי הפיזיקה (הנוגעים לכוחות המופעלים על גוף נע בתוך גוף אחר המצוי בתנועה), כי לתנועת האוטובוס השפעה על יציבתו של הנוסע ועל יכולתו לשמור על שיווי המשקל. לפיכך, בין אם בלם האוטובוס (הנהג שלל "בלימה פתאומית" אך לא שלל האטה או מגע כלשהו עם הבלם - עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 12 - 13), ובין אם המדובר בנסיעה "סתם" בעיבורה של עיר (שאינה נסיעה מהירה, חלקה וללא כל שינוי - ראו גם תיאור הנהג בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1 - 2), יש לקבוע כי עובדת נסיעתו של האוטובוס יש בה משום "גורם ממשי" התורם לנפילה של נוסע (למבחן "הגורם הממשי" ראו רע"א 5971/95 עובד לוי נ' שמחון, פ"ד נב(5) 70, 76ד (1998); ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 867, 879ב (1999)), אף אם הגורם הישיר הוא לכאורה הרטיבות שעל רצפת האוטובוס".

הנכות הרפואית

4.      לפני פטירתה של המנוחה היא נבדקה על ידי שני מומחים מטעם בית המשפט: בתחום האורטופדיה,  ד"ר גדעון מן, ובתחום הגריאטריה, פרופ' זוננבלק.

תחום האורתופדיה

5.      בחוות דעתו מציין ד"ר מן:

"לפנינו אשה שבעברה ארועי נפילה, קרצינומה של כיס השתן בשלו עברה כריתת אורטר וכליה, אי- ספיקת כליות, שבר בצואר עצם ירך ימין שנותח וארוע דמם תוך גולגולתי כתוצאה מנפילה קודמת.

ביום 16.11.06 נפלה באוטובוס וסבלה מספר שברים בפנים משמאל, שבר בפרק יד שמאל ומספר שברים באגן; בסקרום משמאל, וכנראה גם ברמוס פוביס משמאל ובאצטבולום משמאל.

אחר הטיפול הראשוני אושפזה התובעת בבי"ח סיעודי שם אירע ארוע מוחי אשר תואר כ"קשה", וכתוצאה ממנו, נרשם, הפכה התובעת לחולה סיעודית. הפרטים על ארוע זה נרשמו בקיצור וללא פירוט, וחסרים בסיכום המחלה. במשך אישפוזה באישפוז יום פנימי נפלה, נחבלה בראשה וסבלה שטף דם תת-דורלי שהלך ונספג. לדברי הבן היתה הנפילה בבית החולים לפני הארוע המוחי המתואר, אך בחומר הרפואי לא נרשמו די פרטים אשר לפיהם אוכל לקבוע זאת.

נכותה האורטופדית והנוירולוגית של התובעת היום משמעותית מאד ואין היא מסוגלת להלך ולתפקד. היות והמגבלה הנוירולוגית נובעת מפגיעה נוירולוגית מרכזית אין הדבר בתחום התמחותי ולא אוכל להביע דעתי בנדון.

על פניו, עם זאת, הנני מתקשה לקבוע כי הארוע המוחי וההדרדרות במצבה הנוירולוגי נובעים במישרין או בעקיפין מהאורע התאונתי הנדון.

נכותה האורתופדית של התובעת שמקורה בארוע מועטת ונובעת מהשבר בפרק יד שמאל אשר הותיר נכות התואמת לסעיף 35(1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (1956) ומהשברים בסקרום ובאגן, התואמים לסעיף 37(8)א' (מתאם). הנכות הנובעת משלושת השברים באגן (כולל שני השברים התוך פרקיים, בפרק הסקרו-איליאום השמאלי ובאצטבולום שמאל) שיעורה 10%.